החלטה בתיק בש"א 2402/06

1.         התובע ביקש לחייב הנתבעת, בתביעה שהגיש עוד ב-15.08.02 (!), לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונת עבודה שארעה לו בעת עבודתו אצלה ביום 11.04.01, במהלכה נפגע בידו, לפי טענתו - תוך כדי הפעלת מכונה לחיתוך וקיפול מגבונים.

2.         התובע הגיש, בין לבין, שני כתבי תביעה מתוקנים, אחר שהוגשה בקשתו לצרף נתבעת נוספת, היא, לפי הטענה, יצרנית ומשווקת המכונה ממנה נפגע  - שמקום מושבה באנגליה (להלן: "המבקשת").

התובע עתר, במעמד צד אחד, ליתן לו היתר להמציא כתב התביעה למבקשת אל מחוץ לתחום, ובקשתו נתקבלה ביום 1.6.04.

המבקשת ביקשה להצהיר כי היתר ההמצאה שניתן בטל ומשולל תוקף, ולחילופין ביקשה להורות על ביטולו, ובקשתה נדונה, אחר שניתנה לה תגובה, בדיון שהתקיים ביום 8.3.05.

בהחלטתי מיום 21.7.05 דחיתי הבקשה - מתוך הנימוקים שניתנו בה.

3.         אחר שבוטל, כאמור לעיל, ההיתר להמציא מחוץ לתחום (התובע לא השיג על החלטה זו), ביקשה הנתבעת להתיר לה לשלוח הודעה לצד ג', למבקשת, וכן ליתן לה היתר המצאה מחוץ לתחום.

            כב' סגן הנשיא, (כתוארו אז) השופט אברהם יעקב, נעתר לבקשה (שוב במעמד צד אחד) וביום 20.04.06 הגישה המבקשת בקשתה לביטול החלטתו זו.

הבקשה, התגובה והתשובה לה, נדונו בדיון שנתקיים בפניי ביום 25.05.06.

4.         בדיון העלתה ב"כ הנתבעת טענות שונות כנגד המבקשת, בהן לעילות חוזיות, לרבות טענה כי הסכם ההתקשרות בין הנתבעת למבקשת הוא חוזה אחיד שיש בו תניות מקפחות, וכן טענה לעילות נזיקיות, תוך הפניית בית המשפט לדין זר, לפי שבהסכם ההתקשרות הנדון מצויה התניה בעניין זה.

            בהמשך לטענות ב"כ הנתבעת, דרשה זו חקירת המצהיר מטעם המבקשת, ומאחר והתייצבותו נדרשה מאנגליה, הוריתי לה לשקול שנית בקשתה, לפי העלויות הכרוכות והדרושות, ולפי מידת נחיצותה.

            ביום 15.05.06 ניתנה הודעת הנתבעת כי, אחר שיקול - היא נאותה לוותר על זימונו של היצהיר מטעם המבקשת, ביחס למסמך " הנטען להיות חוזה בין הצדדים הכולל את התניות עליהן הם מסתמכים ולכוונת הצדדים בעת עריכת חוזה הרכישה של  המכונה".

                עוד הודיע ב"כ הנתבעת כי מעיון במסמכים עולה כי המדובר בתנאים שהופיעו בחלקו האחורי של מסמך, באותיות צפופות וקטנות, כך שתטען להיותם תנאים מקפחים.

5.         כאן אדגיש כי הטענה היא גבי הסכם שנעשה בין הנתבעת למבקשת, היא יצרנית ומשווקת המכונה שהתובע טוען כי נפגע ממנה, שנכרת ב- 1997, כשהתאונה ארעה לתובע ב- 2001, כשתביעתו נגד הנתבעת הוגשה, כאמור לעיל, ב- 2002, כשהנתבעת לא מגישה אז הודעה לצד ג', אלא ממתינה עד שנדחתה בקשת התובע לצרף המבקשת כנתבעת נוספת, כשהיא מעלה הטענות כנגד המבקשת, לא רק אלה הקשורות בתביעת התובע (לפי עילה נזיקית), אלא גם אלה הנוגעות ליחסים החוזיים ביניהן.

            עוד אדגיש - כי עד היום, באופן בלתי ראוי לחלוטין, ומתוך הבקשות השונות שהוגשו - לא נעשה עדיין דיון ענייני בתביעה גופה, ולפי שיטת ב"כ הנתבעת - הרי לפי מצב הדברים לא צפוי דיון שכזה בעתיד הקרוב.

6.         אחר שעיינתי בהודעות הנתבעת, ומתוך סמכותי להורות כך, אני מורה על הפרדת הדיון בהודעה לצד ג' מהדיון שייעשה בתובענה העיקרית.

כידוע מורות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כי בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה כפי שימצא לנכון.

            הליך זה של מתן הוראות, יכול להערך מיוזמת בעלי הדין וגם ביוזמת בית המשפט, ואם מוצא בית המשפט כי הנושא שמבקשים לדון בו בהודעה לצד ג' אינו ראוי להידון יחד עם התביעה העיקרית, אם הוא עלול לסבך הדיון בתובענה שלא לצורך - הרי רשאי הוא, לפי הוראות תקנה 222 לתסד"א, להורות כי נושא ההודעה יידון אחר סיום הדיון בתובענה או אחר מתן פסק דין בה.

            נכון הוא כי מטרתה העיקרית של ההודעה לצד ג' היא כי " ההתדיינויות על כל הסתעפויותיהן", בשל אותה עילה או בשל עילות הצומחות ממערכת עובדות אחת, תתקיימנה ב" צוותא חדא" (ראה בר"ע 457/83 Ohio Medical Products Division of   Reduction Company Inc Air נגד קופ"ח של הההסדרות הכללית של העובדים בא"י ואח', פד"י ל"ז (4) 309, 310) - כך על מנת לחסוך מזמנם של בעלי הדין, של העדים ושל בתי המשפט, כמו גם על מנת לחתור לעשיית צדק ולמנוע החלטות סותרות של ערכאות שונות בשל אותה מערכת נסיבתית , אך יחד עם זאת ברי כי מקום בו עלול הדיון בצוותא חדא לסרבל הדיון בתביעה העיקרית, במיוחד מקום בו עולות טענות אחרות ושונות בהודעה לצד ג', שיהא צורך לבצע בגינן ברור עובדתי ומשפטי שונה בתכלית מהעילות בתביעה העיקרית - הרי מתייתרת המטרה העיקרית של ההודעה, וקם לו אותו שיקול דעת שסופו יש להורות על דחיית הדיון בהודעה עד לאחר הבירור בתביעה העיקרית.

            וראה בעניין זה ברע"א 6092/04 י.מזרחי קבלנות כללית בע"מ ואח' נגד בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח', פ"ד נ"ט (2) 198, ובבש"א 4726/02 ואח', א. ג'ברין בע"מ ואח' נגד "שלוב" שיווק ושינוע מטענים בע"מ פס"מ תשס"ב (2) 563 - שם נאמר, כפי ההלכה, כי אכן רשאי נתבע ליתן הודעה לצד שלישי גם על יסוד עילה שאינה זהה לתביעת התובע נגדו, ודי בכך ששתי העילות - עילת התביעה ועילת ההודעה - נובעות ממערכת עובדתית אחת ומעוררות שאלה או פלוגתא משותפת, שמן הראוי יהיה להכריע בה גם כלפי צד שלישי - אלא שכאן בפניי, הנה מבקשת הנתבעת לברר בהודעה עניינים שאין להם שום קשר עם התביעה העיקרית, ובסיסם ביחסים החוזיים שבינה לבין המבקשת (בנוסף לטענות "הנזיקיות"), כשהיא טוענת כי היא מבקשת להכריז על ההסכם שנכרת בין השתיים, כהסכם אחיד שיש בו תנאים מקפחים - והנה ברי כי הדיון בצוותא חדא עם התביעה העיקרית דווקא יסרבל, יגרום להתמשכות ההליכים ולעינוי דין שלא לצורך לתובע, לכשיקום  גם הצורך בשמיעת עדים מחו"ל. (במאמר מוסגר אומר כי הייתי מצפה כי דווקא התובע הוא זה שיגיש הבקשה למתן הוראות על פיהן יופרד הדיון בהודעה - אך כך לא נעשה).